סוף סוף חופש

שלומות לכולם ,

הנה עברה לה השנה ועכשיו מתחילים לספור את הימים לסוף ( אולי זה קצת מוקדם .......אבל בשבילי הסוף באופק , אני אופטימית מטבעי )

וכמו כל שנה , חודש מאי מסתמן לו כחודש איסופי הנתונים , המבחנים, ידע התלמידים ועוד. ואת\ה שמח\ה לדעת שהפריחה אביבית , העצים המלבלבים , הים והגלים , השמש החמה , הירוק שמסביב הם סימן לחופש הקרב ובא , ללא תלמידים , מפגשי צוות , מפגשי הורים וטלפונים בשעות לא סבירות , מילוי דוחו"ת, הערכות ועוד.

וכמובן בל נשכח שגם הסמסטר נגמר בקרוב ועמו עוד שנה חלפה לתואר השני ......

אך לפני הסוף שבו נרים רגליים ונצלה את עצמנו בבטן גב צריך להיכנס למרתון המטורף של סיום כל הפרויקטים שהתחלנו

ולראות את תוצאותיהם (שאני מקווה שהן טובות ואף טובות מאוד ) ולעבוד כפי שלא עבדנו כל השנה.

לעיתים התקופה הזו , "תקופת הביניים" אני קוראת לכך היא תקופה שבה אני מרגישה באפיסת כוחות אבל דווקא בתקופה הזו צריך לתת את הפוש האחרון לסיים את הדברים ולנעול אותם מאחורינו עד השנה הבאה .

הייתם אומרים פרדוקס ? ואכן אתם צודקים .

בזמן שאתה רוצה לקטוף את הפירות ולנוח רגל על רגל ( זה מה שהלב חפץ ) אתה צריך לעמול קשה ( זה מהשהמוח דורש )

ואם בגופינו עסקינן, מה עם הנשמה ששואפת לחופש , לחלום בהקיץ, להרגיש את השמש , ,,,,,,,,

אז למען החופש הקרב , והידיעה שיש אור בקצה המנהרה נצטרך להקשיב לחומריות שבחיינו על מנת להגיע לרוחניות

ולנחלה השקטה .

מאחלת לכולם שהתקופה הזו תסתיים בקרוב ושנוכל להירגע לזמן מה עד השנה הבאה

עליזה

האם האזרח הקטן הוא באמת כפי שהוא מצטייר ?

במסגרת הסימנריון בשינוי ארגוני אני עוסקת בנושא המחאות בפורומים ובלוגים .
אני רואה את העניין מעניין מאוד וכן מעלה בי תהיות לגבי יתרונות הטכנולוגיה או חסרונותיה .
מי לא זוכר איך בתקשורת היו מראים פעם אחר פעם אנשים הזועקים עם שלטים ומבעירים צמיגים
וצמים במשך ימים . לא שגם היום זה אינו נעשה ,אך פחות . או שזה בנוסף למחאות באינטרנט .
היום אנחנו משתמשים בטכנולוגיה על מנת להביע מחאה , מעבירים שרשרת מכתבי מחאה , חוזים ומסמכים שכנראה לעולם לא היינו רואים אותם ,נחשפים היום לעינינו על דפי האתר .
היום אין דבר שהוא קדוש ואפשר לקרוא, לכתוב, להביע , למחות , להסכים על כל נושא שבעולם .
גם אם אנחנו לא מהתחום .
אין פרטיות ( שלעיתים אני לא רואה בזה פסול , אנחנו רואים את פרצופה של המדינה ) .
ונשאל השאלה הגדולה? האם זה טוב או רע לדעת הכול , להביע על כל דבר ולשמוע מחאות מאנשים שאינם מוסמכים לנושא?
או שאנו צריכים לדעת מה אומר "האזרח הקטן" לגבי נושאים שונים ומגוונים ולדעת שהמחשבות שלנו לא נגמרות בקוביה קטנה אלא ישנם עוד אנשים החושבים בדיוק אותו דבר , שכתוצאה מכך יש לנו כוח להניע את המערכת , לזעזע אותה ואלי לגרום לשינוי.
אולי זה נשמע כמו חלומות באספמיה לשנות את העולם דרך חשיבה משותפת אבל קרו דברים מעולם .
ה"אזרח הקטן " יכול להשפיע כאשר הוא מאגד את כוחותיו, משנס מותניים ונלחם על הצדק והרווחה לאיכות חייו .
וכאן , למרות הפוסטים האחרים שהראו את הטכנולוגיה כדבר בלתי מבוקר ומסוכן .אני רוצה לאמר ,שיש יתרון גדול ביכולת של כל אדם באשר הוא להביע את דעתו ולהישמע גם אם זה מופרך . הרי אנו עדים לכך שכל גאוני הדור שעליהם אנו לומדים שנחשבו לפסיכופטים בתקופתם קבלו את הכבוד המגיע להם לאחר שהוכחה טענתם .
ובלעדיהם לא היינו מגיעים עד הלום !!!!!

מה נאמר ומה נספר

לעיתים אני יושבת מול המסך ושואלת את עצמי " מה לעזאזל אני אמורה לכתוב.
זה די בעייתי כאשר פתיחת הבלוג היא אינה תוצר של בחירה אלא של מטלה של הקורס.
אני תוהה האם לכתוב על מאמר או ספר שקראתי או סתם את המחשבות שרצות באותו פרק זמן .
הסתקרנתי מאוד ונכנסתי לבלוגים של אנשים ( שפתחו בלוג מבחירה) ונגלה לפני דבר מדהים .
אני זוכרת שהייתי בגיל ההתבגרות הרצון לכתוב ביומן היה כרוך בהסתרתו תחת סוגר ובריח , ואוי ואבוי לסקרן .
והנה היום אני יכולה לפתוח יומן שיהיה חשוף לאנשים אחרים אך עדיין אני יכולה לשלוט בחשיפתם של הדברים הנאמרים
האומנם?! האם לא נאמר שכאשר אתה כותב משהו ושולח אותו בכל דרך וצורה שהיא , זה כבר אינו שלך
אלא שייך לקורא שמפרש זאת עפ"י יכולתו , חייו , חשיבתו וכדומה .
והנה בלי לשים לב כתבתי מבספר שורות שאינני יודעת אם הם בעלי תוכן או סתם מחשבה שצצה לי כרגע .
הם זה משמעות הבלוג? האם הבלוג הוא ומן אישי אך בעצם קולקטיב ?
כ"כ הרבה שאלות שאני מאמינה שלכל אחד תיהיה תשובה שונה מחוויותו האישית .
וכמו שאומרים - "בשבילכם הבלוג הזה יסתיים"